מן העיתונות

מתוך ידיעות אחרונות אפריל 2007

"מגיע לכם" / נחום היימן קשה לסכם שבע שנות עבודה עם הגבעטרון ועם חמישית גלבוע בכמה מאות מילים. ראשית דרכי עם הגבעטרון דומה לתחילתו של סיפור קפקאי. הייתי אז באמצע שנות ה- 20 וכחבר קיבוץ נעניתי לצו התנועה והייתי רועה צאן בעל חלומות על מוזיקה. יום אחד, לאחר שהורדתי את עדר הצאן מהר הגלבוע, חזרתי לצריף מגוריי, פתחתי טפטפת (מזגנים עוד לא היו קיימים אז אפילו במילון) ונרדמתי. עוד לפני שהחלומות על הסתיו המתקרב החלו, אני מתעורר, ואיש מגודל שפם רוכן מעלי ואומר לי את הדברים הבאים:" שלום לך נחצ'ה, שמי זאב חבצלת. הטילו עלי להקים מופע גדול בשדה קוצים ליד תל-אביב (גני התערוכה של היום). סיפרו לי כי בגבע יש איזה חבר'ה ששרים, ולבית-אלפא חזרו לא מכבר מספר חיילים שניגנו בטרם גיוסם. סע לגבע, תראה מה זה הגבעטרון הזה, תקים תזמורת עממית". ובעוד אני שקוע בשרעפי שנת הצהריים כבר יצא. הכנתי כוס קפה ואמרתי: "אולי בכל זאת יש בזה משהו". בערב נסעתי לגבע. פגשתי את רינה פירסטנברג (האמא של הגבעטרון), והחיבור היה מיידי. ראשית הדרך לא הייתה פשוטה. ואז, בבוקר צח אחד, מופיע לי בחורציק ומספר לי ששמו יעקב שגיא מעין-השופט. "שמעתי שהקמת חבורת זמר בגבע", אמר והוסיף:" קח את הלחן שלי לשירו של נתן יונתן ותעבד אותו לגבעטרון". שירו של יעקב שגיא ( שוב יוצא הזמר )היה הטריגר. לא חלף זמן רב והתחלנו להקליט, ובלי להגזים, עד שנפרדתי מהם לאחר מלחמת ששת-הימים ראו אור יותר מ - 15 תקליטים. העברתי את דגל הגבעטרון למנצחים הבאים ונשארתי עם הזיכרונות של שבע השנים הטובות. מה אומר לכם חברי הגבעטרון ביום חגכם, אשריי שזכיתי לעבוד איתכם ולחגוג איתכם את זכייתכם. המונח "מגיע לכם" דוהה מעט מול האמת הפשוטה, כי וואללה, מגיע לכם.